פסק דין ספיר (ע"א 4862/13): התקדים שאיפשר את הפיצול

הסיפור: מר ספיר, איש עסקים, העביר את מרכז פעילותו לסינגפור, שם הקים עסק, שכר דירה וניהל את חייו. במקביל, אשתו וילדיו בחרו להישאר בישראל. רשות המסים טענה כי כל עוד משפחתו כאן, הוא נותר תושב ישראל.

הכרעת בית המשפט: בית המשפט קבע כי בעידן המודרני, אורח חיים של שני מרכזי חיים נפרדים לבני זוג הוא אפשרי ולגיטימי. נקבע כי יש לבחון את מכלול הזיקות של מר ספיר עצמו, ואלו הצביעו בבירור לסינגפור. הזיקה המשפחתית, על אף חשיבותה, לא הכריעה את הכף כנגד כל יתר הזיקות המהותיות.

"עובדת היותם נשואים אינה יכולה לשמש משקל נגד כנגד כל שאר הזיקות".

מה זה אומר עבורך: פסק הדין הזה הוא הבסיס לטענת פיצול תושבות מול מס הכנסה. הוא מאפשר לך לטעון שגם אם משפחתך נשארה בארץ, אם תוכיח שבנית מרכז חיים אמיתי, נפרד ודומיננטי בחו"ל (מגורים, עבודה, קשרים חברתיים וכלכליים), ניתן להכיר בך כתושב חוץ.

פסק דין בבחנוב (ע"מ 4488-02-21): האזהרה – מדוע 300 ימים בחו"ל אינם מספיקים

הסיפור: מר בבחנוב, יהלומן, שהה בממוצע כ-300 ימים בשנה מחוץ לישראל, בעיקר ברוסיה, לצורך עסקיו. הוא טען כי שהותו הממושכת בחו"ל מוכיחה כי ניתק תושבות.

הכרעת בית המשפט: בית המשפט דחה את טענתו באופן נחרץ. נקבע כי המבחן האיכותי גובר על המבחן הכמותי. למרות שהותו הממושכת בחו"ל, מרב הזיקות המהותיות שלו נותרו בישראל: משפחתו, חשבון בנק פעיל מאוד דרכו העביר סכומים גבוהים, לקוחות ישראלים, והיעדר כל מעמד תושבות רשמי או תשלום מסים ברוסיה. הנקודה המכרעת הייתה שמר בבחנוב עצמו הגיש דוחות מס בישראל והצהיר על עצמו כ"תושב ישראל", מה שהיווה ראיה חזקה לתפיסתו הסובייקטיבית.

מה זה אומר עבורך: לא מספיק "להיות בחו"ל". עליך לנתק באופן פעיל את הזיקות לישראל ולבנות זיקות חדשות במדינת היעד. ניהול חשבון בנק פעיל בישראל, שמירת קשרים עסקיים משמעותיים, והגשת דוחות לא נכונים לרשויות יכולים להכשיל את טענת ניתוק התושבות שלך, גם אם תבלה יום אחד בלבד בארץ.

הגישה המסורתית: פסקי דין פוקס וארבל

במקרה של דניאל פוקס, ששהה ועבד בניגריה, בית הדין קבע כי הוא תושב ישראל כי מטרתו הייתה פרנסת משפחתו שנותרה כאן. במקרה של ניר יצחק ארבל (ב"ל 6931-12-18), שעבר לסינגפור בשליחות אשתו, בית הדין ראה בהם יחידה אחת. מקרים אלו מדגימים את העמדה הנוקשה והמסורתית של המל"ל.

השינוי מתחיל: פסק דין פלוני (ב"ל 1293-12-15)

הסיפור: "פלוני", אזרח זר שעלה לישראל עם אשתו היהודייה, קיבל אזרחות ישראלית ורכש דירה. לאחר מספר שנים, הוא חזר לרוסיה לצורך עבודה וניהל שם את חייו, בעוד משפחתו נשארה בישראל בדירה המשותפת. הוא ביקר בארץ לעיתים קרובות ופרנס את משפחתו מהכנסותיו ברוסיה. המל"ל טען שהוא נותר תושב ישראל.

הכרעת בית הדין: באופן תקדימי, בית הדין קבע כי ניתן לפצל את התא המשפחתי גם לצרכי ביטוח לאומי. הוא בחן את התפתחות הזיקות של פלוני לאורך זמן וקבע כי עד שנת 2010, הוא אכן ראה בעצמו תושב ישראל. אך לאחר מכן, כאשר פנה למל"ל ביוזמתו, רכש ביטוח רפואי פרטי לתושבי חוץ והשלים עם מעמדו החדש, ניתן לראות בו כמי שניתק תושבות. זו הייתה הפעם הראשונה שבית הדין יישם את "מבחן מרכז החיים" באופן אינדיבידואלי במלואו גם בהקשר של ביטוח לאומי.

מה זה אומר עבורך: פסק הדין הזה פתח את הדלת. הוא הוכיח שגם מול ביטוח לאומי, ניתן לטעון לפיצול תושבות. הוא גם הדגיש את חשיבות הכוונה הסובייקטיבית והפעולות שאתה נוקט כדי להגדיר את מעמדך.

פסק דין אילה נוה (ב"ל 18491-12-23): בית הדין מבהיר את הכללים ומאשר את הפיצול

הסיפור: גב' נוה חיה על קו ישראל-ארה"ב, כאשר בן זוגה נותר תושב ארה"ב. המל"ל טען כי היא תושבת ישראל, בין היתר, על סמך "מבחן הימים" – בשנת 2022 היא שהתה בארץ 184 ימים.

הכרעת בית הדין: פסק דין זה נתן מכה ניצחת לגישה הפשטנית של המל"ל. הוא קבע מספר עקרונות מנחים קריטיים:

• דחיית הגישה המתמטית: בית הדין שולל את הנטייה של המל"ל להכריע "מתמטית" רק על סמך ספירת ימי השהייה.
• אימוץ מבחן הזיקות המהותי: הקביעה נעשתה על בסיס בחינת מכלול הזיקות האיכותיות והסובייקטיביות (כוונות האדם).
• יישום הלכה למעשה של פיצול התא המשפחתי: הנקודה החשובה ביותר – בית הדין קבע מפורשות כי אין לייחס משקל רב לעובדה שבן הזוג נותר תושב במדינה אחרת, ובמילותיו: "לא הוכח כי בני הזוג חייבים להיות בהכרח מוכרים באותו מעמד אצל הנתבע".

מה זה אומר עבורך: פסק הדין הזה הוא כלי רב עוצמה. הוא מחזק משמעותית את היכולת שלך לטעון לניתוק תושבות מביטוח לאומי גם אם בן/בת זוגו נשארו בישראל, ומחייב את המל"ל לבחון כל מקרה לגופו על בסיס מהותי, ולא להסתפק בספירת ימים פשטנית.